תכנון גינות

להבדיל מגינה ציבורית שאמורה לרצות את כל פלחי האוכלוסייה שנגישים למרחבי הפעילות שלה, הגינה הפרטית אמורה לקלוע לטעמם האישי של הבעלים, לפי כך היינו מצפים שהתהליך התכנוני יתבצע תוך מתן הדעת לנקודות הבאות:

• התחשבות באורחות חייהם של בני הבית – ככל שהמתכנן ימצא לנכון לתשאל אתכם וככל שתואילו לשתף אותו באשר לנוהגים ולדפוסי הפעילות שלכם, כך יהיה פשוט יותר להפנים בתכנית את מערכת הדרישות שתמצה בצורה המיטבית את מילוי הצרכים שלכם. למשל, משפחה המארחת תדיר ילדים (לעיתים כזו המפעילה גן ילדים או צהרון אצלה בבית) תשאף לגינה שתספק, בין היתר, סביבת פעילות חווייתית, הכוללת הצללות במוקדים הנדרשים, מתקני שעשועים שונים ואולי אף ערוגות שישמשו לטובת לימוד והדרכה. דוגמא נוספת, משפחה שנוהגת לארח קרובים וחברים, תרצה בוודאי להתקין מטבח מאובזר וכן מרחב מעוצב הכולל שולחנות וכסאות במקום קריר ומוצל.

• הבטחת שימושי הקרקע השונים – כהמשך ישיר למה שצוין קודם לכן, שימושי הקרקע יכולים לתת מענה גם לצרכים חיוניים, כגון, חנייה לרכבי המשפחה, מחסנים עבור התכולה והכבודות, מרחבים לפעילות שגרתית, למשל, טניס שולחן, "חדר כושר" בנוף הפתוח ועוד. מלבד זאת, אם יש כוונה לגדל בעלי חיים, ובעיקר לאכלס כלבים, מין הראוי להסדיר זאת מראש.

• הפרדה פונקציונלית יעילה בין השימושים השונים – לעיתים, בהחלט יתכן שבעת ובעונה אחת עשויים להתקיים מספר שימושים במרחב הגינה. על מנת למנוע הפרעות הדדיות בין השימושים השונים, על המתכנן לוודא ריווח באמצעות יצירת אזורי חיץ פנימיים. פעמים רבות נדרש לתכנן בקפידה רבה מרחב שיחשב לשקט ואינטימי יותר כדי לספק מרחב שלו ורגוע לצרכים אישיים חברתיים  או תעסוקתיים שונים.

• תפעול ואחזקה – תכנון מיטבי אמור להביא בחשבון גם תפיסות עולם ערכיות של בני המשפחה ביחס לתפיסת הגינה כמעין "שמורת טבע פרטית". בהתאם לזאת תיתכן, למשל דרישה לגיטימית, לפיה תתנהל הגינה על-פי עקרונות תפיסתיים של פיתוח בר-קיימא. הרעיון המרכזי המוביל את הגישה הינו קיום לאורך זמן ממושך מבלי לפגוע בבסיס המשאבים שעליהם הוא נשען. המשאבים במקרה זה הם מקורות ההזנה והאנרגיה הנועדים לתפעול הגינה. (בעיקר מערכות השקיה, צרכני חשמל למיניהם,  דישון, קרקע, גזם, אור ואוויר).

1. יכולת ניהול דיאלוג עם הלקוחות – מדובר בתנאי אלמנטרי, שחשיבותו באה לידי ביטוי ביכולתו של המתכנן להקשיב ולפרש באופן אמין ומדויק את דרישת הלקוחות ואת מערכת הטעמים שלו בהתאם לחזון ולשאיפות. ללא אותה "הכימיה" קשה מאד להאמין שהתוצאה הסופית תשביע את רצונם של הלקוחות. לא מעט פעמים אנו פוגשים בעלי מקצוע מעולים בתחומם אך מרגישים חסומים ומתוסכלים מפאת התקשורת הלקויה בין הצדדים. התסכול במקרה זה רב ומצער.      
2. התמצאות ברמת החומר והטכנולוגיה – הגינה אינה מתחילה ומסתיימת בהכשרת הקרקע ושתילת הצמחייה, אלא מדובר, כאמור בפרויקט מורכב, שלעיתים משווק באמצעות הדמיה ממוחשבת, והוא כולל מגוון רחב של חומרי גלם ותשומות. חלק מאותו ארסנל כולל את החומרים הטבעיים, לרבות הצמחייה, והחלק הנוסף כולל את מגוון התשתיות, שהן למעשה כל אותם יישומים טכנולוגיים מתקדמים לצורכי התפעול השוטף של הגינה.                                                           
3. תפיסה מרחבית – בסופו של תהליך תכנוני הלקוח מקבל לידיו שרטוט עפ"י קנה מידה המפרט את מבנה הגינה, עם פריסת סך כל האלמנטים הנכללים בה. חשוב עד מאד לזהות ולהתחשב באתגרים ובאילוצים הטופוגראפיים ברמת התכנון. כמו כן, להיות ערים לדינאמיקה האפשרית, שכן לא בהכרח שגרסת התכנון הראשונה היא זו שתתקבל. הדברים ילובנו במסגרת הדיאלוג בין המתכנן ללקוחות.                                                                                                                  
4. ראייה הוליסטית – בהמשך ישיר לסעיף הקודם, על המתכנן להיות רגיש, הן לטיב התמזגות שבין מבנה הבית לגינה, והן לטיב התמזגות שבין הגינה לבין תמונת הנוף הכללית. קווי העיצוב של הגינה אמורים להתכתב בצורה חלקה וטבעית עם קווי העיצוב של הבית ובאותו אופן עם המרחב הגיאוגרפי הכללי. ללא אותה אינטגרציה, נחוש אי-נוחות ואפילו תחושות של "התנגשות ורעשים פנימיים".                                                                                                                            
5. שליטה בהיצע הסגנונות – במאמר הדן בעיצוב גינות, צוין בצורה תכליתית ומפורשת, שקיים מגוון עשיר ורחב של סגנונות, הנפרס על-פני ספקטרום רחב בהתאם לדפוסים המבוקשים ולקווי האפיון. עם אלו נמנים, בין היתר, גינות בסגנון יפני, ארצישראלי, ים-תיכוני, טרופי וכיוצא באלה. חשוב עד מאד שהמתכנן יקיר היטב את היתרונות והחסרונות של כל סגנון וסגנון ואת מידת ההתאמה של כל סגנון לחבל הארץ הרלוונטי, בנקודה בה אנו ממוקמים.                                         
6. מודעות לצרכים עתידיים לטובת תחזוקה שוטפת – פרויקט בסדר גודל של גינה בוודאי לא מגיע למיצויו עם סיום הליך ההקמה. מדובר בישות אורגאנית על כל המשתמע שלצורך שרידותה מחייבת: מערכת השקיה שמישה עם יכולות לאספקת מים באופן דיפרנציאלי לפי סוגי צמחייה, הכשרת קרקע לרבות הסדרת חיפויים למניעת התאיידות והתייבשות, גיזום וקיצוץ, פעולות הדברה והרחקת מזיקים וכן טיפולים משמרים לכלל הפריטים והציוד לפי סוגי החומרים והגדרות היצרנים בהתאמה לכך.

עם תום ההקמה ולאחר תקופת אקלום והסתגלות הן של החי והן של הצומח בגינתנו, אך גם שלנו המשתמשים, זה הזמן "להתחבר" לרוח הזמן והמקום" ולתת את הדעת לנושא הקיימות הכה חשוב ומכריע, שמלווה אותנו חדשות לבקרים ופועם בעוצמה ובמרץ בקרב מערכות החינוך הפורמליות והבלתי פורמאליות של בנינו ונכדינו. אז לצורך כך קבלו מאתנו צרור עצות וטיפים בנושא. הדברים מובאים בתמציתיות ובהחלט ראוי להרחיב את הלמידה בנושא המדובר.

1. הפנמת שיקולים תכנוניים מותאמים – השיקולים נגזרים מהתנאים האקלימיים והטופוגראפיים באזור. לפי כך, נוודא יחסים יעילים בין מרחבים מוארים למוצלים, נתחשב בשיפועים ובהפרשי גובה לביסוס והתקנה של מערכות הניקוז וכן ננסה לעשות שימוש מרבי בחומרים טבעיים שקיימים בשטח עצמו ובקרבתו.                
2. טיפול והכשרת הקרקע – אמנם ברירת המחדל והשאיפה היסודית היא להשתמש בקרקע המקומית, אולם לאור חשיבות הקרקע ובעיקר רמת הפוריות שלה, לא מין הנמנע שתידרש פעילות יזומה להשבחתה באמצעות חומרי דישון מתאימים. יתר על כן רצוי עד מאד לפתח תשתית מתאימה להכנת קומפוסט ביתי. מומלץ מאד ללמוד את התיאוריות בנושא לפני הביצוע בשטח.                                                                                                                                                            
3. התאמת צמחייה לתנאי הגידול – על מנת להגיע לתוצאה אופטימלית יש להגדיר את תמהיל הצמחייה, כך שיתקבל ייצוג לכל סוג צמחייה, ובכלל זה, עצים, שיחים, מטפסים, פרחים, דשא וצמחי עשבייה שונים. רצוי עד מאד לשלב בתוך כך עצי פרי, צמחי תבלין וצמחי נוי נבחרים. גם כאן יש לתת את הדעת לסוגיית צריכת המים ולשאוף לחיסכון במשאב זה.                                                                                                                                                                             
4. הגנה על מערכות ביולוגיות ושימוש בחומרים ידידותיים – אומנם זו הגינה שלנו, אך הלכה למעשה מדובר במערכת אקולוגית, כחלק מהמרקם הסביבתי של המרחב בכללותו. עלינו למנוע פגיעה בבתי גידול של אורגניזמים ומיקרואורגניזם שאינם מזיקים, זאת על-ידי מניעת השחתתם הפיזית וכן שימוש עקבי והדוק בחומרי הדברה ביולוגיים                                                                                                                                                                                                      
5. מינוף הגינה לצורכי חינוך הילדים והסביבה הקרובה – אם כבר נמצאת ברשותנו גינה, אזי מתוך חשיבה הדוגלת בשיתוף הקהילה במסגרת המאמץ המבורך לחינוך סביבתי, ניתן להעמיד חלק מסוים ממנה למטרות לימוד והתנסות של בני הבית ומכריהם. בתוך לימוד על סוגי צמחים וסגולותיהם, יצירת קומפוסט, השקיה, דישון וכל יתר הפעילויות החיוניות בנושא.